האלבום השלישי של לד זפלין הוא צעד מפתיע ונועז שהרחיק את הלהקה מהבלוז והרוק הכבד שאפיינו את שני האלבומים הראשונים, לטובת גישה אקוסטית, מלודית ולעיתים אפילו פסיכדלית. Led Zeppelin III הוא אלבום שהוליד קלאסיקות נצחיות, אך גם עורר מחלוקות עם יציאתו – בעיקר בקרב מעריצים שציפו לעוד "Whole Lotta Love".
העבודה על האלבום נעשתה ברובה בבקתה מבודדת בויילס בשם Bron-Yr-Aur, שם מצאו ג’ימי פייג' ורוברט פלאנט השראה בטבע ובמוזיקה הפולקלורית הבריטית. זה נשמע היטב בשירים כמו “That’s the Way” ו-“Bron-Y-Aur Stomp”. כמובן, גם הגיטרות הרועמות לא נעדרות לחלוטין – “Immigrant Song” הפותח הפך לאחד הסינגלים הגדולים של הלהקה, עם הסרנה של פלאנט והגרוב המהדהד של ג’ון בונהאם.
העטיפה של האלבום, שתוכננה על ידי המעצב זאקארון (Zacron), כוללת דיסק מסתובב שמציג תמונות משתנות – גימיק חזותי שהפך לפריט אספנות נחשק.
זהו אלבום שבזמנו הקדים את זמנו, ורק עם השנים הוכר כיצירת מופת שהעידה על עומק, רגישות וגיוון מוזיקלי של הרכב שהעולם ראה בו בתחילה רק מכונת רוק כבדה.